החלטה בתיק בש"א 2899/08

המבקש עותר להורות על צירופו כמשיב להמרצת הפתיחה, וכן להורות על סילוק המרצת הפתיחה על הסף ולחלופין על עיכוב ההליכים בה.

בהחלטתי מיום 31/1/08 קבעתי כי יש להכריע בבקשת ההצטרפות לפני כל עניין נוסף, והוריתי למשיבים להשיב על חלק זה של הבקשה.

המשיבים 2-5 סבורים כי הצדדים הנכונים להליך הנוכחי הם המבקש והמשיב 1, ולכן הם מסכימים לבקשה.  המשיב 1 מתנגד לבקשה.

תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת- "בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה".

העיקרון הוא, ששיקול הדעת המוקנה לבית המשפט במסגרת תקנה 24 הוא נרחב למדי ובמסגרתו, בית המשפט רשאי להורות על צירוף צד להליך, לצורך השמעת דברו, ואשר אי צירופו עלול להוביל למתן פסק דין שמבחינה מעשית, יפגע בזכויותיו של מבקש הצירוף (מ' קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין  במשפט האזרחי, מהדורה 15, כרך א', עמ' 549-551).

בפסיקה נקבעו שלוש שאלות שאופן המענה עליהן תורם לבחינת ההצדקה בצירוף בעל דין-

(א)    האם הצד שמבוקש לצרפו עלול להפגע ישירות מתוצאת ההכרעה במחלוקת, לולא יצורף כצד להליך?

(ב)     ככל שהתשובה לשאלה א' חיובית- האם מן הראוי שתוצאות ההכרעה במחלוקת, כולן או חלק מהותי מהן, יכבלו את האדם שצירופו מבוקש במעשה בית דין?

(ג)      ככל שהתשובה לשאלה ב' חיובית- האם שיקולים של יעילות דיונית מצדיקים גם הם את הצירוף המבוקש?

עם זאת, קיימת הבחנה חשובה בין בקשת תובע לצירוף נתבע נוסף לבין בקשת נתבע לצירוף נתבע נוסף. בפסיקה נקבע, כי רק במקרים נדירים ביותר יצורף בעל דין כנתבע, בניגוד לרצונו של התובע. הסיבה לכך היא, שהתובע זכאי לקבוע מיהם הצדדים הנחוצים במסגרת הדיון, ועל פי רוב, אין לכפות עליו לתבוע אדם שממנו הוא אינו חפץ לדרוש סעד (ע"א (תל אביב יפו) 2489/07 רובוגרופ ט.א.ק. בע"מ נ' פוריה מערכות (1989) בע"מ (8/8/07), שם אוזכרו שלוש השאלות האמורות, תוך הפנייה לאסמכתאות נוספות). 

בהמרצת הפתיחה עתר המשיב 1 להצהיר כי נאמנות המשיבים 2-5 או מי מהם על כל מניותיו בחברת פרמייר קלאב בע"מ (50% מכלל מניות החברה) ובחברת בטסמן בע"מ (50% מכלל מניות החברה), ובכל חברה אחרת, ככל שהיתה נאמנות כזו, הסתיימה או בטלה או שאינה בתוקף. בנוסף, עתר המשיב 1 להורות למשיבים 2-5 לבצע את כל הפעולות הנדרשות לצורך סיום הנאמנות.

על פי הנטען, המשיב 1 הוא בעלים של המניות בחברות אלה במשותף עם המבקש, והן הוחזקו בנאמנות על ידי המשיבים 2-5.  המשיב 1 טען, כי במשך השנים, הוא לא היה מעורב באופן פעיל בניהול החברות, שכן הוא בטח במבקש ובמשיבים 2-5, אלא שבשלב מסויים, משדרש כי קבוצת החברות תשיב לו חוב בגין הנכסים שהעביר אליה ונתקל בסירוב מסיבות שונות, התגלה לו שמזה מספר שנים, המבקש והמשיבים 2-5 נקטו בפעולות שנועדו להונות אותו, למנוע ממנו את השליטה בקבוצת בחברות, לרבות שינוי מבנה השליטה בחברות ויצירת מנגנון שמיועד להקנות למבקש את השליטה המלאה בעסקי החברות, למרות זכויותיו של המשיב 1 בהן. המשיב 1 טען, כי המשיבים 2-5 פעלו בניגוד לדין, שעה שהעבירו את מניות המשיבה 2 ביניהם ללא הסכמת המשיב 1 וללא ידיעתו.   המשיב 1 טען, כי גם אם הוא הפקיד את מניותיו בנאמנות אצל המשיבים 2-5 (ולמשיב 1 טענות גם בעניין זה- סעיף 33 להמרצת הפתיחה), הרי שמרגע שהודיע כי הוא אינו מעוניין בהחזקת מניותיו בנאמנות, אלא הוא מעוניין להחזיקם בעצמו, הרי שמן הראוי להורות למשיבים 2-5 להעביר את כל מניותיו לרשותו, וזאת בהתחשב בכך שאין מחלוקת, בדבר זכויותיו בהן. המשיב 1 צירף מכתב המשיבים 2-5 המאשר כי המניות של חברת פרמייר מוחזקות אצלם בנאמנות עבור המשיב 1 והמבקש, בחלקים שווים (נספח ט"ז להמרצת הפתיחה).  לטענתו, מלבד הרישום הפורמלי, אין למשיבים 2-5, כנאמנים, אינטרס לגיטימי כלשהו להמשיך ולהחזיק במניותיו בניגוד לרצונו. המשיב 1 טען עוד, כי עקב פעולותיהם ומחדליהם של המשיבים 2-5 ושל המבקש, נוצר מצב אבסורדי שבו הוא השקיע בקבוצת החברות מליונים רבים, אך המשיבים 2-5 מנעו ממנו מלהנות מהשקעתו, והתנגדו מלהעביר את מניותיו על שמו, למרות שאין מחלוקת שהוא בעל המניות הזכאי להחזיק בהן, ורישום המניות על שם המשיבים 2-5 הוא פורמלי לחלוטין. בין היתר, טען המשיב 1, כי עצם החזקת מניותיו אצל המשיבים 2-5 פוגעת בערכן, שכן אין ביכולתו למכור אותן, לשעבדן או למנפן לעסקים אחרים. לטענתו, כאשר קונים פוטנציאליים ביררו את מהות זכויותיו של המשיב 1 במניות, הבהיר להם המבקש כי המשיב 1 הוא כלל אינו בעל מניות בקבוצת החברות, אלא שרק יש לו "זכויות" במניות, ובעקבות כך, נסוגו הקונים הפוטנציאליים מהרכישה. בסעיף 51 להמרצת הפתיחה טען המשיב 1 כי המשיבים 2-5 מסייעים למבקש להרחיק את הרוכשים הפוטנציאליים של מניותיו, ובסופו של דבר, לגרום לכך שהוא ייאלץ למכור את מניותיו למבקש במחיר נמוך באופן משמעותי משווין האמיתי.  לטענתו, בכתבי הנאמנות עצמם מעוגנת חובת המשיבים 2-5 להעביר את מניותיו לגורם אחר, על פי הוראותיו, ומניעת העברתן בטענה שהמבקש מתנגד לכך, מהווה פגיעה בלתי מוצדקת בזכות הקניין של המשיב 1. לטענת המשיב 1, המשיבים 2-5 גם לא נענו לבקשתו שלא לפעול בחברות שמניותיהן רשומות על שמו מכח מסמכי הנאמנות, מבלי שייתן את הסכמתו לכך.  לטענתו, המשיבים 2-5 ממשיכים לפעול בחברות על פי הוראותיו של המבקש, באופן שיש בו בכדי להעיד על ניצול הנאמנות לטובת המבקש בסכסוך. המשיב 1 מעלה טענות גם כעצם המשך נאמנותם של המשיבים 2 ו-3 (סעיפים 84 ו-85 להמרצת הפתיחה).

ניתן להיווכח, כי המבקש מעורב במסכת העובדתית הנטענת בכתב התביעה ולמעשה, לשיטת המשיב 1, הוא שהוביל, בצורה כזו או אחרת, לכך שהמשיבים 2-5 סירבו להסכים לביטול הנאמנות.

אמנם, כפי שטוען המשיב בתגובתו, הסעד המבוקש בהמרצת הפתיחה הוא מתן הוראה על ביטול נאמנותם של המשיבים 2-5 על כל מניותיו בחברות, ולא התבקשה כל הוראה שהיא הקשורה לגורל נאמנותם של המשיבים 2-5 על מניותיו של המבקש בחברות, אך למרות זאת, לאור טיב הטענות המופנות כלפי המבקש, הרי שלאופן ההכרעה בהמרצת הפתיחה צפויה להיות השפעה די ישירה גם על זכויותיו במניות.

מסקנה זו מתחזקת על רקע ההליכים השונים שמתנהלים, במקביל להליך הנוכחי, בין המבקש למשיב 1 (ושבגינם מבקש המבקש להעלות טענות בדבר סילוק התובענה על הסף ולחלופין לעיכוב הליכים).

ביום 2/4/03 נחתם בין המבקש למשיב 1 הסכם פשרה, אך סמוך לאחר החתימה עליו, החל המשיב 1 להתכחש לו. בעקבות כך, הגיש המבקש תובענה (ה"פ 636/03) בה עתר להצהיר על תוקף ההסכם, שהתקבלה בפסק דינה מיום 12/8/04 של כב' השופטת הילה גרסטל (נספח א' לבקשה הנוכחית). בפסק הדין האמור, נקבע, בין היתר, כי אין מחלוקת שסוגיית תוקפה של הנאמנות היא שניצבת במוקד הסכסוך בין הצדדים, ואולי גם מהווה את מקורם. בנוסף, ציינה כב' השופטת גרסטל, כי עיקר הקושי מבחינת המשיב 1, בסוגיית הנאמנות, קשורה לעמדתו לפיה הנאמנות מקנה למבקש שליטה לא רק על ניהול החברה, אלא גם על מניותיו שלו עצמו, וקושי זה לא בא על פתרונו במסגרת ההסכם נשוא התובענה. כב' השופטת גרסטל קבעה, כי בכל הנוגע לקושי זה, הקשור לשליטה על מניות המשיב 1, ייצטרכו הצדדים להגיע להסכמה על מנגנון חלופי להסכם הנאמנות, וככל שלא יצליחו לעשות כן, הם יידרשו להליכים משפטיים נוספים.

ואכן, המבקש והמשיב 1 (וכן גורמים נוספים) מנהלים ביניהם הליכים משפטיים נוספים, במספר ערכאות, הנסובים על נסיבות דומות לאלו שביסוד התביעה הנוכחית. בין היתר הגיש המשיב 1 תביעה כנגד המבקש והמשיבים 2 ו-5 בה עתר, בין היתר, להורות להם להעביר על שמו מחצית ממניות חברת פרמייר קלאב בע"מ, הרשומות על שמם, וכן למתן צו האוסר על המבקש ליתן למשיבים 2 ו-5 כל הוראה שהיא בקשר לנאמנות, והאוסר על המשיבים 2 ו-5 לפעול כנאמנים במניותיו של המשיב 1 על פי הוראותיו של המבקש.  המבקש טוען, כי במסגרת אותו הליך, הוא הגיש בקשה לסילוק על הסף, אשר טרם הוכרעה.

העובדה שהמבקש מעורב במסכת העובדתית שבתובענה הנוכחית, ומופנות כלפיו טענות לא פשוטות בדבר אופן התנהלותו אל מול המשיב 1, כשהיא בפני עצמה, מעידה על הצורך בצירופו כצד להליך, שאם לא כן, עלולות להיקבע במסגרת פסק הדין עמדות שונות שאינן מתיישבות עם האופן שבו הוא רואה את תמונת המצב העובדתית. בנוסף, וחשוב מכך, לאור ההליכים המתנהלים בין המבקש למשיב 1 במקביל, נראה כי לאופן ההכרעה בהליך הנוכחי עשויה להיות השלכה מעשית על גורלה של הנאמנות על מניות המבקש והמשיב 1, ובמסגרת זאת, גם על זכויותיו של המבקש עצמו. לפיכך, מתקיים הקריטריון הראשון בצורך לצירוף צד.

הקריטריון השני מתקיים גם הוא, שכן לאור ההליכים הנוספים המתנהלים בין הצדדים, ומאחר שההליך הנוכחי הוא רק חלק ממסכת שלמה של מחלוקות והתדינויות משפטיות, הרי שמן הראוי שתוצאות ההכרעה בהליך הנוכחי יכבלו את המבקש, באופן כזה או אחר, כך שלא ניתן יהיה לפתוח את חזית המחלוקת בהליכים אחרים.